<h1>פירוש קדמון לאחד מגדולי הראשונים</h1>
<h2>דף ל.</h2>
[דתניא אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית. דכתיב] אם בגפו יבא בגפו יצא. כלומר יחידי נכנס יחידי יצא. וכן הוא אומר תמכור עמך בלא הון ולא רבית במחיריהם. אלמא דמחיר קרוי מכירה, והיינו חליפין, שכשאדם מוכר לחבירו מידי שקיל מה שביד חבירו ומה שבידו יהיב ליה, והיינו חילוף. אימא אתנן ממש. דלעולם אימא לך דמאי מחיר כלב היינו אתנן כלב, שנתן אתנן שכר לזונה כדי שירביענה כלבו. וחילוף דכלב נמי אסור, כלומר הכי סלקא דעתך דהשתא. (והכי) [והדר] הוה קאמר אתנן ולא מחיר קאמרי. כלומר דהכי קאמינא דלא ליתסר חילופו של כלב אבל אתנן שזונה נותן לזונה ליתסר, ומחיר [היינו] אתנן שנותן לזונה כדי שתרביענה לכלבו נמי ליתסר, והיינו תרי. (כלב) [זונה] וכלב. ויהא משמע דלא מיירי אלא מאתננה דכלביה. ל"א אימא מאי מחיר בו' אימא אתנן זונה ומחיר כלב דמחיר בו'. כלומר דאימא לך דמדכתיב וא"ו גבי מחיר, דהכי קא בעי למימר דגבי כלב נמי ליתסר בין אתננה בין חילופו. ומתרץ תועבת ה' וגו'.
אמאי אסרי כולהו הנך שכנגד הכלב. ניכוין חד להדי כלבא. כלומר דחד דהוי חילופו דכלב ליתסר לחודיה. שדי בכולהו. הנך שכנגדו. לישנא אחרינא, שכנגד הכלב. אמר רב אשי כגון דשויין כולהון כל חד וחד כו'. כלומר דהני י' שכנגד הכלב שוי כל חד וחד ד' זוזי ופלגו חומשא דזוזא והנך שעם הכלב לא שוו כל חד וחד אלא ד' זוזי. והכלב שעמהן שוה ה' זוזי. ונמצא דההוא דהוו ליה לחלקו הנך ט' וכלב. דאע"ג דהנהו י' שוו כל חד וחד ד' זוזי ופלגו חומש, והנך לא שוו אלא ד' זוזי, אפילו הכי כיון דאית ליה הכלב דשוי ה' זוזי, היינו אותו חשבון עצמו. כגון די' זימני פלגו חומשא היינו ה' זימני חומש שלם, וה' חומשין הוו זוזא. ונמצא דההוא פלגו חומש דטפי הוי בכלבא לחודיה כנגדם. ונמצא הכלב חילופם דכולהו. ולהכי אסירי כולהו הנך י' שכנגד הכלב, דהא הוו חילופו של כלב. אתנן כלב, כגון שנתן אתנן לזונה כדי להרביענה לכלבו. ומחיר זונה, שנתן טלה תחת זונה. כלומר שקנאה דרך מקח. ולא מיירי באיש כלל.
<h2>דף ל:</h2>
אין זנות לבהמה. כגון מתניתין דקתני דאתנן כלב מותר. (שלוה) [מנלן שלא ליתן האמור של זה] בזה של כלב בזונה ושל זונה בכלב. ולא ארבעה איסורין. ואילו אמרינן דאתנן כלב ומחיר זונה ליתסר אם כן הוו להו ד'. ולדותיהן של אתנן זונה ומחיר כלב. ועוד להכי שרו (דהיינו) [ב"ה דכתוב בשניהם] כאלו הם [ולא] ולדותיהן. אספיקי שם מקום. קשיא. כיון דלא דרשו ביה מידי. פרט לפרה אדומה. דההיא שריא אילו נתנה באתננה, שאינה באה לבית המקדש, אלא מעשיה הוו מבחוץ, ולא קרינא בה בית ה' אלהיך. לרבות הריקועין. דיהב לזונה באתננה, דאסירי למקדש. נתן לה. לזונה. אפילו אחורי בית הכפורת. דקאמרינן התם [יומא כ"א ע"א], די"ו אמה אחורי בית הכפורת ליכא קדושה כולי האי. אפילו הכי אסירי הנך ריקועין להתם. נתן לה מוקדשין הרי אלו מותרין. משום דכתיב לכל נדר, פרט לנדור. ועופות. של חולין. והא לאו ממוניה הוא. הנך מוקדשין, והיכי מצי למיסרינהו. אמר רב הושעיא. משכחת לה מוקדשין דהוו ממוניה. כגון דבשכר ביאה מנה אותה לזונה על פסחו. דר' היא. כלומר דר' היא, דאליבא דר' הוי הפסח ברשותיה להמנות עליו כל מאן דבעי. וכגון [דא] מצינא לתרוצי דמוקדשין חל עליהן איסור אתנן, אי לאו משום דכתיב קרא נדר פרט לנדור. החייהו משה. כלומר כאילו לית ליה לאיניש חיותו של שה. כלומר מכשירו של שה כגון עצים לצלייתו ומצה ומרורים, דכולהו הנך מכשירין דפסח. להכי כתיב מהיות משה. דחיותו של שה קח משה עצמו. כגון שימנה אחרים עמו שיתנו לו חיותו של שה מיכדי אכילה כו'. דלצורך חיותו של שה הוא דשרי לימנות עמו אחר, אבל כדי ליקח מיניה טלית או חלוק, דהיינו כדי מקח, אסור ליקח משה. אף מדברי מקח. שרי לימנות עמו בשה.
דר' אליער סבר עובר ירך אמו הוא. והיא אף ולדה נרבעו. דר' אליעזר סבר זה וזה גורם אסור. כלומר דכיון דנרבע הויא אסירא, וכי הדר ונתעברה נמצא דהך עובר קאתי מאיסור ומהיתר. דהא הזכר שנתעברה הימנו הוי מותר. ונמצא דהיתר ואיסור גורמין לעובר שנוצר ושנולד. שנרבעו כשהן מוקדשין. ובין נתעברו כבר ובין נתעברו אחר כך אסירי ולדותיהן. משום דגבי קדשים בזיא מילתא. הואיל והשתנו. דכד נרבעו הוו חולין ואחר כך נשתנו, שהרי הקדיש.
<h2>דף לא.</h2>
ומשכחת לה. פלוגתייהו דר' אליעזר וחכמים כגון שנטרפה כו'. למאן דאמר טרפה אינה יולדת לא משכחת לה ולד לטרפה. אלא כגון שנתעברה ולבסוף נטרפה. (והא) [ובהא] פליגי דר' אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא וכו'. והשתא לא מצי לתרוצי כדלעיל, כלומר בזה וזה גורם. כיון דנתעברה ואחר כך נטרפה הוה ליה תרוייהו להיתר, וליכא הכא זה וזה גורם אסור והיתר. ולעיל לא הוה מצי למימר ולתרוצי דליהוי פלוגתייהו בעובר ירך אמו, אלא בזה וזה גורם. דאילו קאמרינן דפליגי בעובר ירך אמו הוי (מידי) [מודה]. ולהכי לא מצי לאוקומי פלוגתייהו אלא בזה וזה גורם.
[אפרוח] שיצא מביצה טרפה. כלומר מביצה שנולדה מיונה טרפה. דההוא אפרוח אסור לגבוה. דמאוירא קא רבי. כלומר שיוצאה ממעי אמה קארבי לה מאוירו של עולם. אבל הך ביצה לא גדלה מידי לאחר שיוצא לאויר העולם, אלא כל זמן שהיא בתוך גופה, וכדפרשינן האיך לישנא. אמר רב הונא כו' אי ללישנא קדמאה. קרי להך שינויא דתרצינן למאן דאמר טריפה יולדת. ואי ללישנא בתרא. למאן דאמר טריפה אינה יולדת, דלהכי קא שרו רבנן התם, משום דסבירא להו דעובר לאו ירך אמו הוא. אבל באפרוח שיצא מביצה טרפה, אסור אפילו לרבנן בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא. דגבי לישנא קמא להכי שרו רבנן דהא נטרפה ולבסוף נתעברה, דהוה ליה זה וזה גורם, וסבירא להו דזה וזה גורם מותר, כלומר דאיכא היתירא בגויה. דהא הוי זה וזה גורם ומותר. אבל אפרוח דהוי דכותה. דלא איכא היתירא בגויה. שנטרפה הך יונה ולבסוף עיברה. כגון דלבסוף. כלומר לאחר כך נעקרה ביצה מן האשכול והגדיל בתוך מעיה. והיכי קרי עיבור, היכא דנעקרה ביצה מן האשכול. דהשתא ליכא למימר דליהוי כאן שום גורם דהיתר, לפי שבתחילה בא עליה הזכר וצומח האשכול. ואכתי כולי האי לא חשיב עיבור, ונטרפה בתוך כך, ולאחר שנטרפה נעקרו הביצים מן האשכול לתוך מעיה והגדילו. ונמצא דהנך ביצים קא גדלי וקא אתו ממידי דכוליה אסור. לפי שכשנטרפה נטרפה היא וכל דבה, דהכי נמי נטרפה הך אשכול דבגוה. וליכא למימר הכא זה וזה גורם, דהא מאיסור קא אתי כוליה ואסיר. ובשיחלא קמא הוא דאיכא למימר הכי, אבל בשיחלא בתרא דהוה ליה זה וזה גורם לימרו רבנן דביצה הבאה מן ההיא טריפה כשר אפרוח. דעובר לאו ירך אמו הוא, כלומר דלא גדל בתוך מעיה כלל. אבל לאחר שנולד הולך וגדל. ולהכי נראין הדברים ומוכחא מילתא דב' גופין הוו, ולא שייך בתר אמיה כלל, ושרי. אבל ביצה גופה דאימיה הוא, דגבי ביצה מוכחא מילתא דודאי בגופה של [אימיה גדילה וכחד גופא הוו ושייך בתר אימיה ולהכי אסור].
